אורח נטה ללון

כמו אורח בלתי צפוי, נחת בשבוע שעבר הדו"ח האמריקני-ישראלי על המצב הדמוגרפי בתוך סלון שביעות הרצון הדכאונית של המרכז הישראלי המשמאיל בהתמדה, והניח בחבטה על השולחן אוסף מרשים של נתונים אשר הפריכו באחת את כל האמיתות שבהן הלעיטו אותנו בשנים האחרונות. נראה שחוק הפיטום, אשר אותו העבירה הכנסת לגבי אווזים, ראוי לו שיחול עלינו, אזרחים חסרי הגנה, אשר פוטמו על ידי פרופסורים נלהבים מדי, פוליטיקאים מפוחדים מדי ואנשי תקשורת משוללי אחריות, בתחזיות חורבן חסרות בסיס עובדתי. האורח הזה, כך נראה, לא הולך לשום מקום. למרות ההכפשות האישיות הרגילות, אף אחד לא הצליח לשלול את נתוניו המרשימים בנימוק ענייני. הוא נטה ללון.
 
ראשית, להלן עיקרם של הנתונים החדשים אשר נבדקו על ידי טובי המומחים לדמוגרפיה בארה"ב, והוצגו במכוני AEI ו-Heritage היוקרתיים. בניגוד למקובל לחשוב, חיים ביש"ע היום כ-2.4 מיליון ערבים ולא 3.8 מיליון כפי שהרש"פ רוצה שנאמין. מספרים אלו לא מבוססים על 'תחזיות סטטיסטיות' אלא על נתונים של לידות ופטירות שנרשמו על ידי משרד הבריאות הפלשתיני, וכן על רישום במעברי הגבול. יתרה מזו: בשנים 2003-2000, למשל, נרשם בכל שטחי יש"ע גידול טבעי פלשתיני (לידות פחות פטירות) שנתי  של בין 62 ל-68 אלף איש, ובניכוי ההגירה השלילית (הדו"ח גם מפריך את אגדת ה'צומוד') של כ-12 אלף איש לשנה, אנו מגיעים לקצב גידול שנתי שנע בין 2.1% ל-2.3%. ממש לא אותם 4.5% שבהם מנופפים נביאי הזעם. הדו"ח החדש לא מכיל תחזית, אך גם אם יישאר קצב הגידול בעינו (כל המגמות מראות שגידול האוכלוסייה הערבית הוא בירידה מתמדת), אזי נקודת האיזון בין יהודים ופרו-ציונים לבין פלשתינים, בין הירדן לים, לא תישבר גם בעוד 40 שנה.
 
הפוליטיקאים מהשמאל ניסו לגרש את האורח הטורדני שפלש אליהם לסלון. "המלחמות האלה בין הדמוגרפים מכניסות טיעונים גזעניים לשיח המדיני", זעם ח"כ רן כהן. זיכרונו קצר, משום שבדברי ימי הכנסת רשום כי ב- 2.11.04 עמד חברו לסיעה, ח"כ וילן, ובעדינות נאמר שרק 'הטעה', כשאמר: "האם לימין הישראלי יש תשובות מול מציאות דמוגרפית שבה בין הירדן לים, בתוך שלוש-ארבע שנים, הפלשתינים, לרבות ערביי ישראל, מהווים רוב?". ומה לנו להלין על ח"כ זוטר זה, כאשר רה"מ שרון טען: ”לא ניתן להחזיק 3.5 מיליון פלשתינים תחת כיבוש"? אין לנו אלא לקוות שאת מספר הטנקים של האויב הוא שואב ממקורות אמינים יותר.
 
מי שהפך את השד הדמוגרפי לכלי ההפחדה מספר אחת הוא המשנה שמעון פרס, המלהג כהרגלו על הדמוגרפיה בכנסת (11.10.04): ”מאז יציאת מצרים, דרך גילוי אמריקה ועד נדידת העמים בימינו, הפכה הדמוגרפיה לתמצית ההיסטוריה", והוא 'מסביר' לשגרירים הזרים (מדוע?) כי "השעון הדמוגרפי מתקתק ומאיים על אובדן הרוב היהודי" (NFC – 21.12.03). אין פלא שעיתונים בארה"ב יוצאים במאמרי חורבן כגון: "הזמן והדמוגרפיה הם בצד הפלשתיני" (טים ברייטבארט, 'סטאר טריביון', מיניאפוליס, 1.1.05), וחוזים רוב פלשתיני של 57% מתוך 15 מיליון תושבים, בעוד 15 שנה. שוב, הדו"ח החדש אמנם נמנע מתחזיות, אך לפי קצב הגידול הנוכחי המתואר בו, יהיו אז רק כ-13 מיליון תושבים, ומתוכם 56% יהודים ופרו-ציונים.
 
התקשורת, כהרגלה, בפאניקה. בן כספית, במעריב (30.4.04), נסחף: "השעון הדמוגרפי דוהר נגד ישראל, האוכלוסייה הפלשתינית ברובה ענייה, נחשלת ולא משכילה, בעיקר ברצועת עזה, שבה יחיו ב-2020 קרוב לשלושה מיליון ערבים". לפי נתוני הדו"ח החדש, חיים היום ברצועת עזה כ-1.1 מיליון אנשים המתרבים בקצב של 3% בשנה. חשבון פשוט מראה כ-1.7 מיליון ב-2020. זה עדיין הרבה, אבל כרגיל, הקשר בין העובדות לדברי כספית הוא מקרי בהחלט.
 
איפה הייתה התקשורת ה'חוקרת' בזמן שהחבורה הזו בנתה את עגל הזהב הדמוגרפי שסביבו צעד העם בתהלוכות האבל וההתקפלות? מדוע לא קם אף אחד לחקור את שקרי הרש"פ והאינטרס הברור שלה לזרוע מורך בלבנו? נזכרתי השבוע בסיפור מזמן המו"מ בטאבה, כאשר אחד הפלשתינים אמר לבן שיחו: "כדאי לכם לסגור איתנו עניין, כי רק הלילה נולדו בג'בליה עוד 5,000 תינוקות". אז קוראים יקרים, דעו לכם, שבכל רצועת עזה לוקח לאוכלוסייה חודשיים תמימים לגדול ב-5,000 נפש, ובפרק זמן זה נוספים כמעט פי שלושה יהודים לישראל. לתשומת לב מקבלי ההחלטות.